ערעור על ההחלטה להטיל הוצאות על השב"ס, שלא הביא את החשוד לדיון

מונח בפניי ערעור התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא לחייב את שירות בתי הסוהר בהוצאות בסך 2,000 ש"ח לטובת המשיב.

בימ"ש קמא נימק את החלטתו בעובדה שהדיון שהיה אמור להתקיים בשעה 9:30 נדחה לשעה 14:40, מהטעם שנציגי שירות בתי הסוהר לא הביאו את החשוד לאולם ביהמ"ש, בניגוד להוראות שניתנו להם. ביהמ"ש ציין כי שמע את הסברו של מפקד הליווי, שטען כי עקב מצוקת כוח אדם לא ניתן היה להוביל את החשוד לאולם, אך התרשם כי מדובר במחדל בלתי צודק, ומשכך, ראוי להטיל הוצאות כאמור.

התביעה הצבאית מערערת על החלטה זו, תוך שהיא מציינת כי לא הייתה סמכות לביהמ"ש להטיל הוצאות על שירות בתי הסוהר, מאחר שזה אינו "בעל דין" כהגדרתו בסעיף 17א(3) לצו בדבר הוראות ביטחון תש"ל - 1970. כן טוענת התביעה כי לא ניתנה זכות טיעון לשירות בתי הסוהר בטרם הוטלו ההוצאות, זאת בניגוד לקבוע בסעיף 17א(2) לצו. לבסוף, מתרעמת התביעה על כך שביהמ"ש התעלם בהחלטתו מאופן ניהול הדיונים באותו יום, כשבפועל אלה התחילו בשעות הצהריים, שלא כתוצאה ממחדל של שירות בתי הסוהר.

הסנגור הגיב לערעור זה בכתב. בתגובתו זו מציין הסנגור כי התייצב עפ"י זימון ביהמ"ש בשעה 9:30 במטרה לטעון בתיק זה, שהיה התיק היחיד הקבוע לו באותו יום. הסנגור מציין עוד כי נאלץ לחכות עד שעה 14:40, מועד בו התקיים הדיון בפועל. המתנה זו נבעה מאי הכנסת החשוד לאולם בשל מחסור בכוח אדם. הסנגור הדגיש את הפגיעה הרבה שנגרמה לו, וציין כי לאורה החלטת בימ"ש קמא הייתה ראויה.

דינה של טענת התביעה בנוגע לחוסר סמכות להטיל הוצאות על השב"ס להידחות.

כפי שקבעתי בעניין אלזע'ארי, המקור לסמכות ביהמ"ש להטיל הוצאות על צד ג' שהביא לדחייה של דיון, מצוי הן בסעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970, והן בסמכות הטבועה, העולה מהפרשנות התכליתית של סעיף 17א לצו זה (ראה עד"י 4031/07 התוב"ץ נ' אלזע'ארי).

מכאן כי בימ"ש קמא היה מוסמך באופן עקרוני להטיל הוצאות על שירות בתי הסוהר, במידה ומחדלו הביא לעיכוב בקיום הדיון, כפי שקרה במקרה דנן. כאן המקום לציין כי, מעיון בפרוטוקול, התרשמתי שהיה בסיס איתן לקביעותיו של ביהמ"ש בנוגע לסיבות העיכוב, זאת בניגוד לטענות התביעה בערעור.

עם זאת, אין ספק כי בטרם יפעיל ביהמ"ש את סמכותו האמורה, עליו להקפיד ולאפשר לגורם העשוי להתחייב בהוצאות, לטעון את טענותיו (ראה סעיף 17א(2) לצו).

במקרה הנוכחי, ביהמ"ש אמנם שמע את הסבריו של האחראי על הליווי, מישר אביחי ורדסהיים, אך לא העמיד אותו על האפשרות כי יוטלו הוצאות. מכאן כי זכות הטיעון של שירות בתי הסוהר נפגעה והחלטת בימ"ש קמא נגועה בפגם.

לנוכח האמור, ולמרות שגם אני סבור שיש לראות חומרה רבה בהתנהלות שירות בתי הסוהר במקרה זה, החלטתי לקבל את הערעור ולבטל את פסיקת ההוצאות.

בעניין זה אדגיש כי עיכובים בקיום דיונים בקריית המשפט בעופר הפכו לתופעה רחבת היקף הפוגעת קשות בניהול תקין של ההליכים המשפטיים. תופעה זו, מן הראוי שתיפסק, ויפה שעה אחת קודם, לבל ייפגעו זכויותיהם של בעלי הדין, בראשם העצורים הסובלים מעינוי דין בלתי מוצדק.

מובן עוד כי פתוחה הדרך בפני הסנגור לשוב ולפנות לבימ"ש קמא, על מנת שזה יבחן שוב את הצורך בהטלת הוצאות, לאחר שישמע את נציג שב"ס.

עוד מצאתי להורות כי פסק דין זה יועבר לעיון מפקד בית סוהר עופר, הממונה על כוח הליווי בקריית המשפט בעופר, ולפרקליט איו"ש.

ניתן היום, 25 בדצמבר 2007, ט"ז בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר פסק דין זה לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: שי + גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: